סוף ללימודים.

סוף ללימודים.

בשנת 2011 כשבית ספר "און" בו אני עובדת עבר לרפורמת אופק חדש פנתה אלי המנהלת לשעבר מיכל גרוס והציעה לי ללכת לדאוג לעצמי ולהשלים את התעודה. לא תיארתי לעצמי לאן נכנסת ולאן הדברים יתגלגלו וכך באוגוסט 2020 תם פרק של שש שנים של לימודים אינטנסיביים במקביל לעבודה בהם השלמתי את לימודי האנגלית ולאחר מכן שלושה תארים ראשונים : בחינוך, חינוך מיוחד ואומנות ואת התואר השני באוניברסיטת תל אביב בניהול ומדיניות מערכות חינוך.

למדתי המון ובמקביל איבדתי את הכישורים החברתיים שלי. הלימודים היו דחוסים ולא היה זמן לראות חברים או ללכת למופע תערוכה או לקולנוע למדתי מסביב לשעון.

במקביל קרה נס ובמהלך לימודי ולאחר שהאומן יובל כספי אתו לימדתי אומנות בתיכון עירוני ז' שביפו האיר את עיני לטעות בשכרי הכירו לי ב 21 גמולים מקצועיים במשרד החינוך שזה כמו שנים וחצי תארים מקצועיים על פרסומים בעבור הוצאת דיסקים, הופעות, כתיבת מוזיקה להצגה ומופעי מולטימדיה והרצאות.

הלימודים במדרשה לאומנות בבית ברל חידדו לי את הראיה הפכתי רגישה לקומפוזיציה, לצבעוניות, מרקמים ולקרוא את השפה מתוך המכלול. להעריך מקוריות חשיבה שיוצאת מהקופסה לחשוב דרך חשיבה חופשית ומקורית. לימודים חשובים. היה בהם גם מן הקושי שכן לפעמים חופש היתר גרם לתחושה פרומה אך בתוך כל הערבוליה הייתה אסתטיקה וחשיבה של עומק הבנוי מפרטים. לקחתי משם את אלמודובר, סנדי שרמן, ווידאו ארט, פיסול, צילום, רפי לביא, פרופסור מיכל נאמן, דגנית ברסט, הרוחניות בשיעורים של יאיר גרבוז. גיליתי את הנשגב וציור וצבע שעכשיו נמצאים אצלי בסלון בדמות משקפי תלת מימד וערכת מברשות וצבעים מאפליקציית ציור של גוגל וגם כמובן בצבעים, עפרונות, וטושים שחורים במגוון רב של גדלים שתמיד מונחים על השולחן. זוכרת את הריכוז העמוק והמרגיע במבט בדמות מודל קפואה בשיעורי הציור וההבנה שאנחנו בנויים מצורות מחוברות. הזמן של ההסתכלות לעומת החיים המהירים והמרצדים שאנו חיים בהם. הרגישות של חדי העין בביקורות של ימי חמישי ולפעמים האגו והצמצום ולא היה נעים בהם ולעתים ניתן היה לעוף בהשראה לגבהים מסחררים.

הלימודים היו משמעותיים והטעינו אותי בידע וניסיון הכרתי דרכם אנשים מעניינים וחוויתי אופק.

הלימודים במכללת לוינסקי לחינוך היו משני חיים מבחינתי. כמי שעובדת כעשרים ושש שנים בחינוך המיוחד כל השנים הללו חשבתי שעלי למצוא את התשובות לבעיות התלמידים בעצמי. מה שגולם ביצירת תחום מולטימדיה בבית הספר. שהוכר בשני פרסי חינוך : פרס רקנאטי ופרס ליזמויות חינוכיות מטעם משרד החינוך. כל זה קרה שנים רבות לפני שנכנסתי ללימודי ההסמכה של החינוך המיוחד. הלימודים עשו לי סדר ונתנו מילים ואת השפה בקיצורי דרך כמו קורס לכישורים חברתיים חשוב ומשמעותי של דוקטור עינת ברכה או קורס אבחון שבו יש ניסיון הכללה של מקרים וזאת מתוך מחקר וכן את החוקים אותם לא למדתי לפני. קורס נוסף מרתק היה על התפתחות השפה וההבנה כי אנו שונים מהחיות בכך שניתנה לנו זכות הדיבור ושאולי פיתוח שפה ירחיק אלימות מהעולם. למרות שלכל הקורסים הייתה חשיבות מרובה הקורס החשוב מכל היה על המוח של דוקטור שולמית שניצר דרכו הבנתי את התמונה של המוח ושכמעט הכל אפשרי. וממש בתמצית מכיוון שהמוח כמו שריר מתפתח ותלוי בנו כמה ואך יתפתח (תלוי השקעה) ולכן השמיים הם הגבול וכן את הצידוק המדעי למה למידה צריכה להיות משולבת הנאה.

בהכרה ב 21 גמולים מקצועיים הפכתי לבעלת מאין "פרופסורה" מקצועית במשרד החינוך. אך לאחר ההכרה היה קשה מאוד לממשם כתשלום מול משרד החינוך. רק לאחר התערבות של בנו של רפי לביא מהמדרשה הוא אביב לביא מהתכנית יהיה בסדר בגלי צה"ל ועם התערבות מנכ"ל משרד החינוך הנושא נפתר ושולמו לי תמלוגים על 17 גמולים וכן החזר רטרו.

את מרבית הכסף הקדשתי ללימודי התואר השני.

לאוניברסיטת תל - אביב נכנסתי תמימה. תואר שני מקוצר בשנה ומה חשבתי לעצמי.. זה היה תואר קשה מאוד ומלחיץ, המון עבודות עמוקות, מעוררות חשיבה ומטלטלות. סיורים, אנשים חדשים מכל חלקי הארץ שכללו מנהלים בעלי עמדות בכירות בצבא ובמערכות החינוך למיניהן, מלח הארץ.

המרצים היו רציניים מאוד והשפה צפופה ובנויה מאין ספור מחקרים שזורים. במקום נערך חיפוש אחר הדרך הנכונה למציאת עובדות. או למציאת האמת. סוקרטס, אפלטון, ההכרה וההבנה שאין צדק לעומת החוק הבסיסי שעליו אנו מושתתים כאומה. שוויון.

קורס מרתק של דוקטור גדי ביאליק בו ערכתי מסע פנימי של שנה והכרתי את עצמי על הנייר כדמות חינוכית ורצינית מאוד. מה שגרם לי לזעזוע להכרות חדשה למרות הגיל עם עצמי ולבניה של עמוד שדרה חינוכי המבוסס ונשען על מקורות שונים. היה משמח לגלות שיש עוד שחושבים כמוני.

הגעתי לתואר בזכות פניה המאירות של דוקטור יפה בן עמי. אישה מרשימה בעלת כוחות ידע ותעוזה. היפות והאמיצות יפה ונטע שגיא תמרי הדוקטורנטית שעזרה לי יד ביד לצלוח את עבודת המחקר על תחום המולטימדיה. לחקור תחום אותו הקמתי היה קשה ומסובך, אך דרכו ערכתי סדר בדברים ופתאום לנגד עיני קם תחום המולטימדיה לתחייה דרך המחקר. קשה להסביר את ההרגשה אך זה קצת מזכיר תלת מימד, וואו.

המרצה פרופסור עמי ווילנסקי שהיה המדען הראשי של משרד החינוך איש אשכולות צנוע שכמעט ללא ראיה העביר את שבדם ליבו. זרמים ושינויים בחינוך בישראל קורס מרתק. איש יקר שנכנס לליבי.

פרופסור יזהר אופלטקה שהאיר בהרצאותיו את דמות המנהל בקורס מרתק וחד אך מעורר פסימיות לגבי המצב ואפשרות לשיפור מעמד המנהל והמורים. הערכים מתכווצים בלב.

קיצוניות של תגובות ודעות ויופי ומלאות והרבה הומור ורצינות גם יחד וחוסר האתיקה המטלטלת בה נתקלתי מידי פעם במהלך הלימודים.

קיבלתי המון במהלך הלימודים והדרך ואני מקווה שאמצא את הדרך הנכונה ביותר להעביר את הידע הלאה.. שכן לשם מה הוא ניתן ?

מודה לכל המרצים והשותפים לדרך וכן למדרשה לאומנות, מכללת לוינסקי לחינוך ואוניברסיטת תל אביב. משרד החינוך.

עבודה של שחר כהן